Orlah
Daf 16b
משנה: בֶּגֶד שֶׁצְּבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה יִדָּלֵק. נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים כּוּלָּן יַדָּלֵקוּ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמָאתַיִם.
Traduction
Une étoffe teinte de l’écorce provenant d’orla (76)Cf. Babli, Baba Qama 10a. doit être brûlée; si elle a été mêlée à d’autres, il faut les brûler toutes. Tel est l’avis de R. Meir. Selon les autres sages, l’interdit est annulé dans 201 parts semblables (et le tout est permis).
Pnei Moshe non traduit
מתני' בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק. בת''כ דריש לה אין לי אלא שלא יאכל מנין שלא יצבע בו ושלא יהנה בו ת''ל וערלתם ערלתו ערלים לרבות את כולן ואם צבעו אפי' בקליפין כגון של אגוזים או רימונים וכיוצא בהן אסור בהנאה דדרשינן את פריו את הטפל לפריו וישרף הבגד:
נתערב. הבגד באחרים כולן ידלקו דברי ר''מ דס''ל את שדרכו למנות מקדש כדתנינן לקמן בפרקין וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים וכדס''ל לקמן דאינו מקדש אלא ששה דברים בלבד ולר''ע שבעה וכן הלכה:
הלכה: בֶּגֶד שֶׁצְּבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה יִדָּלֵק כול'. כְּתִיב וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי בְּסָמוּךְ לְפִירְיוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי בְּעוֹרֵל אֶת פִּרְיוֹ. מָאן דְּאָמַר בְּעוֹרֵל אֶת פִּרְיוֹ קְלִיפִּין וְגַרְעִינִין בְּמַשְׁמַע. מָאן דְּאָמַר בְּסָמוּךְ לְפִרְיוֹ קְלִיפִּין בְּמַשְׁמַע וְלֹא גִּרְעִינִין. וְגַרְעִינִין מְנַיִין. הֲוִי סוֹפָךְ מֵימָר אֶת פִּרְיוֹ בְּסָמוּךְ לְפִרְיוֹ. אִית דְּבָעֵי נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ דָּבָר שֶׁהוּא עוֹרֵל אֶת פִּרְייוֹ וּפִרְייוֹ עוֹרְלוֹ.
Traduction
Comme il est écrit (Lv 19, 23): Vous considérerez le fruit comme une excroissance, l’explétif ta de ce verset indique que la défense comprend aussi ce qui approche du fruit (qui lui est accessoire), ou, selon d’autres, ce qui le couvre. Celui qui est d’avis d’y comprendre ce qui accessoire au fruit y englobe l’écorce et les pépins; celui qui est d’avis d’y comprendre ce qui le couvre ne peut y joindre que l’écorce, non les pépins. Mais qu’est-ce qui prouve que ces derniers sont réellement interdits comme orla? Il faut donc finalement admettre que ledit explétif implique tout ce lui est accessoire au fruit. Selon d’autres, on tire la déduction de ce qu’il est dit de la double expression d’orla employée dans ce verset comprend ce que le fruit recouvre à l’intérieur (les pépins).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב וערלתם וגו' אית תניי תני. לרבות הקליפה מדכתיב את פריו בסמוך לפריו הוא כפריו ואית תניי תני בעורל את פריו כלומר דהאי' תנא לישנא דערלתו דריש כמו רעלתו מלשון והרעלות שבמקרא ובלשון משנה ערביות יוצאות רעולות לפי שהקליפה עוטף ומכסה את הפרי ומהכא מרבינן את הקליפה ומפרש הש''ס הנ''מ בין הני תנאי:
מאן דאמר בעורל את פריו קליפין במשמע ולא גרעינין ומ''ד בסמוך לפריו קליפין וגרעינין במשמע. כצ''ל ובספרי העתקה והדפוס נתחלפו התיבות דלמאן דדריש בסמוך א''כ הגרעינין סמוך להפרי מבפנים כמו הקליפה מבחוץ ומאן דדריש בעורל אין במשמע אלא הקליפה שהיא מכסה את הפרי:
וגרעינין מנין.להאי מ''ד:
הוי סופך מימר את פריו בסמוך לפריו. כלומר הוי דעל כרחך אתינן להאי דרשה דאת פריו בסמוך לפריו ומרבינן גם הסמוך מבפנים. ובספרי הדפוס כתיב את את וט''ס הוא:
אית דבעי נשמעינה מן הדא וערלתם וכו'. כלומר ואית דבעי מימר דאף להאי מ''ד דדריש בעורל שמעינן נמי לרבות אף הגרעינין והכי הוא דריש דבר שהוא עורל את פריו וזו היא הקליפה ופריו עורלו ומכסהו וזהו הגרעין ומדכתיב ערלתו את פריו ולא כתיב את פרי ערלתו הוא דדריש הכי דמשמע דערלתו אתרוייהו קאי:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכַל לֹא תֹאכְלוּ לֹא יֵאָֽכְלוּ אַתְּ תּוֹפֵס אִיסּוּר הֲנָייָה בְּאִיסּוּר אֲכִילָה עַד שֶׁיָּבוֹא הַכָּתוּב וִיפָרֵשׁ לָךְ כְּשֵׁם שֶׁפִּירֵשׁ לָךְ בְּאֵבֶר מִן הַחַי וּבִנְבֵילָה. מַה פִּירֵשׁ לָךְ בְּאֵבֶר מִן הַחַי. וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵיפָה לֹא תֹאכֵלוּ. וּמַה פִּירֵשׁ בִּנְבֵילָה. לֹא תֹאכְלוּ כָּל נְבֵילָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנּוּ וַאֲכָלָהּ. תַּנֵּי חִזְקִיָּה וּפַלִּיג. וְכִי מָה אָֽסְרוֹ לַכֶּלֶב.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Eliézer (77)''Cf. même série, (Pessahim 2, 1) ( 28c); Babli, à ce traité, 21b.'': partout où la bible emploie le terme ''tu ne mangeras pas'', ou ''vous ne mangerez pas'', ou ''l’on ne mangera pas'', l’interdiction de toute jouissance est comprise dans la défense d’en manger, sauf lorsque la Bible dit formellement l’opposé, comme elle s’est exprimée pour le morceau de chair d’un animal vivant, ou pour celle provenant d’une charogne. La première de ces 2 exceptions est justifiée par le verset (Ex 22, 31) Vous ne mangerez pas de la chair d’une bête déchirée au champ (78)Il est dit, aussitôt après, qu'on peut la jeter aux chiens., la 2e l’est par ces mots (Dt 14, 21): Vous ne mangerez pas de chair morte; donne-la à manger à l’étranger admis dans tes portes. On a enseigné que Hiskia dit l’inverse (la jouissance est permise); sans quoi, il ne demanderait pas pourquoi il est dit de la donner aux chiens (79)Cela ne va pas de soi si l'on ne peut pas en profiter..
Pnei Moshe non traduit
ר' אבהו בשם ר' אלעזר כל מקום שנא' לא תאכל וכו'. סוגיא זו גרסינן לקמן בריש פרק כל שעה עד והדא מסייעא לר' יוחנן:
לא תאכלו וכו'. בין שכתוב לא תאכל לא תאכלו או לא יאכל בכולם איסור הנאה ג''כ במשמע:
כשם שפירש לך באבר מן החי ובנבילה. שפרט הכתוב בהן היתר הנאה כדמפרש ואזיל:
ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. ודרשינן מהאי קרא לאיסור אבר מן החי וכתיב ביה לכלב תשליכון אותו ובנבילה דכתיב לגר וגו':
תני חזקיה ופליג. אהאי דר' אלעזר וכי מי אסרו לכלב בהני איסורין דכתיב לא תאכל לא תאכלו ואע''פ שלא פרט הכתוב בהדיא מי אסרו הלא לא כתיב אלא לא תאכל אתה ואין כאן איסור הנאה בכלל:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר כְּמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר כּוּלְּהֹן לְשׁוֹן תְּרוּמָה מִצְטָֽרְפִין. וָכָא יִצְרְפוּ לְשׁוֹן טוּמְאָה וּלְשׁוֹן זָרוּת. סָבַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּהָדָא. דְּתַנֵּי בַּר קַפָּרָא חֲתִיכָה 16b שֶׁלְקוֹדֶשׁ וְשֶׁלְפִּיגּוּל וְשֶׁלְנוֹתָר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַחֲתִיכוֹת רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
Traduction
Selon R. Simon b. Lakish, l’avis de la Mishna (§ 7) est l’objet d’une contestation entre les docteurs; selon R. Yohanan, c’est dit d’un commun accord. Mais, objectera-t-on contre le premier, tous ne semblent-ils pas dire que ce qui est compris sous la dénomination d’oblation doit être joint? Et ici ne devra-t-on pas réunir d’après tous ce qui est d’un usage interdit soit à titre d’impureté, soit parce qu’il s’agit des simples israélites? Il se peut que R. Simon b. Lakish suive cet avis enseigné par Bar-Kappara, qui dit: lorsqu’un morceau de chair des saintetés, un autre des sacrifices rejetés et un 3e du reliquat défendu ont été cuits avec du profane, l’usage en est permis selon R. Simon; mais les autres sages l’interdisent.
Pnei Moshe non traduit
גמ' רשב''ל אמר במחלוקת. הך מתניתין לא אתיא כד''ה אלא במחלוקת היא שנויה ור''ש פליג עלה כדמפרש לה לקמן ור' יוחנן קאמר דד''ה היא:
וקשיא על דרשב''ל לא כן וכו'. כלומר דאפי' נאמר דאיהו מפרש להמתני' דלענין צירוף מיתנייא וה''ק דקדשי קדשים וקדשי קלים שנתבשלו וכו' ולר''ש אין מצטרפין לאסור הואיל ושני שמות הן אכתי קשיא וכי לא סברינן מימר בריש פרקין התרומה ותרומת מעשר וכו' מצטרפין זה עם זה ורבי שמעון מודה בה לפי שכולהון לשון תרומה הן וא''כ הכא נמי הרי כולן לשון טומאה ולשון זרות כלומר שהרי קדשי קלים אסור לזרים טמאים כמו שקדשי קדשים אסור לזרים טהורים וא''כ מאי שנא האסור משום לשון טומאה או משום לשון זרות ואמאי לא מצטרפי קדשי קדשים עם קדשי קלים לאסור לטמאים הא מיהת כולם אסורים להם:
סבר רשב''ל כהדא דתני בר קפרא וכו'. כלומר לעולם כדאמרינן דרשב''ל מפרש להמתניתין דמשום צירוף קתני ודקשיא לך א''כ מ''ט דר''ש הכא לר''ל לא קשיא משום דסבירא ליה כהדא דתני בר קפרא בברייתא דיליה לדינא דמתניתין דלעיל חתיכה של קדש ושל פיגול וכו' ולא תני קדשי קדשים כדתני במתניתין אלא קדש סתם ואפי' בשל קדשי קלים מיתפרשא כדמייתי לה להך ברייתא בהלכה דלעיל והרי דאע''ג דקדשי קלים מותרין לזרים על כרחך דטעמא דחכמים אוסרים לזרי' משום דצירוף דפיגול ונותר מהני לאסור ור''ש דמתיר משום דס''ל דהואיל ושני שמות הן אינן מצטרפין והשתא ה''ה במתני' דהכא שאע''ג דזה וזה אסור לטמאים אפ''ה הואיל ושני שמות הן אינן מצטרפין לר''ש ושאני ההיא דריש פרקין דכולן אסורין לזרים משום תרומה ושם האיסור חד הוא אבל הכא זה משום טומאה וזה משום זרות אינן מצטרפין זהו טעמא דר''ל אליבא דר''ש והלכך מוקי להך מתני' ג''כ במחלוקת כהאי מתני' דלעיל אבל ר' יוחנן לא ס''ל הכי אלא כהאי דתנינן במתניתין דלעיל חתיכה של קדשי קדשים וכו' וטעמא לא משום צירוף הוא דהויא אלא כדפרישית לעיל וכן מתני' דהכא לאו משום צירוף קתני אלא כדפרישית במתני' וכולא עלמא מודים בה:
הדרן עלך התרומה ותרומת מעשר
וְהָא כְתִיב כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ. מֵעַתָּה אַתָּה תוֹפֵס אִיסּוּר הֲנָייָה לְאִיסּוּר אֲכִילָה. שַׁנְייָא הִיא דִּכְתִיב וְחֵלֶב נְבֵילָה וְחֵלֶב טְרֵיפָה. וְהָֽכְתִיב רַק אֶת הַדָּם. מֵעַתָּה אַתְּ תּוֹפֵס אִיסּוּר הֲנָייָה כְאִיסּוּר אֲכִילָה. שַׁנְייָא הִיא דִּכְתִיב עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם. מַה מַיִם מוּתָּרִין בַּהֲנָייָה אַף הַדָּם מוּתָּר בַּהֲנָייָה. וְהָֽכְתִיב עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ קִייַמְתִּיהָ בְּגִיד הַנָּשֶׁה שֶׁלַּנְּבֵילָה. וְהָֽכְתִיב וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי אַחֲוָה דְּרִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְייָא הִיא שֶׁקָּבַע לֹו הַכָּתוּב זְמָן. וְהָֽכְתִיב לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם. אָמַר רִבִּי מָנָא מִיעֵט אִיסּוּר הֲנָייָה שֶׁבּוֹ.
Traduction
Mais comme il est écrit (Lv 7, 23): Vous ne mangerez pas le suif du bœuf, de la brebis et de la chèvre, est-ce à dire que là l’interdit de la jouissance est compris aussi dans l’interdit de la consommation? Non, puisqu’il est dit (ibid. 24): Le suif d’une bête morte et celui d’une bête déchirée pourront être employés à un usage quelconque. De même du verset: C’est le sang seul que vous ne mangerez pas (Dt 12, 16), conclut-on que la jouissance est interdite aussi bien que la consommation? —Non; parce ce qu’il est dit (ibid.): tu le verseras à terre comme de l’eau, on compare ce sang à de l’eau, et l’on dit que de l’un comme de l’autre on pourra tirer parti. Mais n’est-il pas écrit (Gn 32, 33): C’est pourquoi les enfants d’Israël ne mangent pas le nerf sciatique? (et pourtant toute jouissance n’est pas interdite)? C’est que, dit R. Abahou, on a voulu y englober aussi cette défense pour ce nefs provenant de chair morte (80)D'elle on peut tirer tout autre parti que la consommation et même de son nerf sciatique, mais non de celui de la chair mangeable.. Mais n’est-il pas dit des prémices du blé (Lv 23, 14): Vous ne mangerez ni pain, ni grains torréfiés, ni gruau? (pourquoi est-il permis d’en profiter)? C’est que, dit R. Aba Maré frère de R. Yossé, pour ce précepte la Loi a fixé une époque qu’il ne faut pas dépasser (il est donc inutile de spécifier en ce cas ce qui est permis, mais de dire au contraire quand c’est défendu). Mais pourquoi est-il dit des reptiles interdits (Lv 11, 42): Vous ne les mangerez pas, car ce sont choses abominables? Là, dit R. Mena, l’insistance du texte biblique fait entendre qu’il y aussi là une exception pour en tirer parti (et que l’on justifie la défense seule d’en manger, rien au-delà).
Pnei Moshe non traduit
והא כתיב כל חלב וכו'. לר' אלעזר הוא דפריך וכי מעתה אתה תופס איסור הנאה לאיסור אכילה ותאסר החלב בהנאה כמו האכילה בתמיה:
שנייא היא. גבי חלב דכתיב בהדיא וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו ופרט בו הכתוב בהדיא להיתר הנאה:
והכתיב רק את הדם לא תאכלו מעתה וכו'. ומשני שאני היא דכתיב ביה על הארץ תשפכנו כמים מה מים וכו':
והכתיב על כן לא יאכלו וגו'. ומעתה תאסור גיד הנשה בהנאה:
א''ר אבהו קיימתיה בגיד הנשה של נבילה. כלומר קיימתיה להכתוב הזה דוקא באכילה הוא דאסור ולא בהנאה ובמה קיימת לזה מכח גיד הנשה של נבילה דכשהותרה הנבילה היא וגידה הותרה:
והכתיב גבי חדש ולחם וגו'. ומעתה יהא אסור בהנאה ומשני שאני היא גבי חדש שקבע לו הכתוב זמן עד אחר הקרבת העומר והואיל ואין איסורו איסור עולם לא נאסר הנאה גביה דאנן לא אמרינן הכלל דאיסור הנאה אלא בדבר שאיסורו איסור עולם:
והכתיב גבי שרצים לא תאכלום וגו'. ומותרים הן בהנאה:
א''ר מנא. מיעט הכתוב איסור הנאה שבו מדכתיב שקץ הם לכם ודרשינן לכם להיתר הנאה:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָעוֹשֶׂה אִיסְפְּלֵנִית מִשּׁוֹר הַנִּסְקָל וּמֵחָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח אֵינוֹ לוֹקֶה. שֶׁאֵין לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ מְחוּוָּר. מִכִּלְאֵי הַכֶּרֶם לוֹקֶה. דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָא פֶּן תִּקְדַּשׁ פֶּן תּוּקָּד אֵשׁ. מֵעָרְלָה צְרִיכָה. עֲשֶׂה לְרָחֲקוֹ כְּתִיב. לֹא תַעֲשֶׂה לְאוֹכְלוֹ כְּתִיב. לֹא תַעֲשֶׂה לְרָחֲקוֹ לֵית כְּתִיב.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan (81)Id. 24b.: Si quelqu’un fait un onguent avec de la chair d’un bœuf lapidé, ou avec du pain levé qui est d’avant Pâques, on n’est pourtant pas sujet à la peine des coups, car ce n’est pas une défense explicite de la Loi d’en user ainsi; mais si on le fait avec des produits des mélanges hétérogènes de la vigne, on est passible de cette peine, car, dit R. Hanina, l’expression biblique employée à leur égard (Dt 22, 9) de crainte de consacrer, etc. (de rendre interdite), peut aussi avoir le sens de: ''que le feu ne la consume'', c.-à-d. qu’il ne faille brûler ce produit dont on ne peut tirer aucun parti. Si on a fait un onguent avec des produits des 3 premières ans de plantation, sera-t-on passible des coups ou non? Puisqu’au sujet de l’éloignement à en avoir (de l’interdit d’en jouir), il a y une expression affirmative, et le précepte négatif étant dit de la consommation, y comprend-on l’interdit d’en jouir, ou non?
Pnei Moshe non traduit
ר' אבהו בשם ר' יוחנן העושה איספלנית. רטיה משור הנסקל מחלבו או מחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה לפי שאין הל''ת שלו מחוור כלומר לענין איסור הנאה לא מחוור דלא כתוב בהו בהדיא לרבות לאיסור הנאה והאי פליגא על הא דאמר ר' אבהו לעיל וכדקאמר לקמן:
בכלאי הכרם לוקה אף על הנאה. כדאמר ר' חנינא דגילה ביה קרא בהדיא פן תקדש ודרשינן פן תוקד אש כדאמרינן לעיל בריש פ''ח דכלאים דצריך שריפה לפי שאסור בהנאה:
מערלה צריכה. אלא דאיסור הנאה מערלה צריכה היא למיבעי' אם לוקה הוא על הנאה ואע''ג דמרבינן לעיל להנאה היינו לאיסור אבל לענין מלקות מספקא לן הואיל ולא ריבה הכתוב אלא גבי העשה ולא גבי הל''ת כדמסיק ואזיל להבעיא:
עשה לרחקו כתיב. כלומר להרחיק מהנאה בערלה לא מצינו דכתיב אלא בעשה כדדריש בת''כ והבאתי במתני' וערלתם ערלתו ערלים לרבות לאיסור הנייה ואין במשמע זה אלא לרבות לאיסור עשה:
לא תעשה. לאכלו הוא דכתיב לא יאכל אבל לא תעשה לרחקו אף מהנאה לית כתיב בה בהדיא לרבות:
Orlah
Daf 17a
בְּמַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁבְּשָׂרוֹ אָסוּר בַּאֲכִילָה. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ. לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאָסוּר 17a בַּאֲכִילָה כָּךְ הוּא אָסוּר בַּהֲנָייָה. מַה עָבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁקָּֽדְמוּ הַבְּעָלִים וּשְׁחָטוּהוּ עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ.
Traduction
Un enseignement (82)''Même série (Avoda Zara 5, 12) ( 45b); Babli, Baba Qama 41a.'' vient contredire l’avis de R. Yohanan (en prouvant que le précepte négatif est clairement indiqué dans la Bible); car de ce qu’il est dit (Ex 21, 28): le bœuf doit être lapidé, on sait déjà que sa chair est interdite à la consommation; pourquoi donc ajouter (ibid.): on ne mangera pas sa chair? C’est pour faire entendre qu’il est autant interdit d’en tirer un profit quelconque que d’en manger (l’expression négative est donc applicable à ce cas). Que réplique à cela R. Yohanan? Il s’agit là, selon lui, du cas où le propriétaire a égorgé légalement le bœuf immédiatement avant l’exécution de sa sentence (il a fallu dire que malgré ce procédé régulier on ne peut pas en manger, sans parler de la jouissance).
Pnei Moshe non traduit
מתני'. הך ברייתא דלקמיה פליגא על ר' יוחנן דדריש גבי שור הנסקל ממשמע שנא' וכו' אלמא דרבי ביה קרא בהדיא לאיסור הנאה:
מה עבד לה ר' יוחנן. להאי קרא ומשני פתר לה דלהכי איצטריך האי קרא בשקדמו הבעלים ושחטוהו עד שלא נגמר דינו דה''א דמותר באכילה לפיכך כתיב לא יאכל את בשרו אבל איסור הנאה לא ילפינן מהאי קרא בהדיא ואין הל''ת שלו מחוור בפירוש לענין הנאה והלכך קאמר דאינו לוקה:
רִבִּי זְעִירָה בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. הָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ. חָדָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר. וְחָדָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן.
Traduction
R. Zeira demanda en présence de R. Abahou s’il ne se contredit pas, puisqu’ici il n’implique pas dans la défense d’en manger, l’interdit de tirer parti tandis que plus haut il englobe les 2 défenses dans une expression? Plus haut, fut-il répondu, c’était un avis exprimé au nom de R. Eliézer, et ici c’est un avis dit au nom de R. Yohanan:
Pnei Moshe non traduit
הכא את אמר הכין והכא את אמר הכין. דלעיל קאמרת דהכלל הוא לאיסור הנאה בכל מקום שנאמר לא תאכל וכו' והכא קאמרת דהל''ת לענין הנאה גבי שור הנסקל וחמץ אינו מחוור לענין מלקות:
א''ל הדא. דקאמינא לעיל בשם ר' אלעזר הוא דאמרי והדא בשם ר' יוחנן:
רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכְלוּ אֵין אַתְּ תּוֹפֵס אִיסּוּר הֲנָייָה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. בִּנְייַן אָב שֶׁבְּכוּלָּן וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקּוֹדֵשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף. תַּנֵּי חִזְקִיָּה מְסַייֵעַ לְרִבִּי יוֹחָנָן. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר וְחֵלֶב נְבֵילָה וְחֵלֶב טְרֵיפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה. בָּא לְהוֹדִיעֲךָ אֲפִילוּ לִמְלֶאכֶת הַגָּבוֹהַּ. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר רַק הַדָּם לֹא תֹּאכֵלוּ. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִּם. בָּא לְהוֹדִיעֲךָ. מָה הַמַּיִם מַכְשִׁירִין אַף הַדָּם מַכְשִׁיר. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכְלוּ כָל נֲבֵילָה. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנּוּ וַאֲכָלָהּ. בָּא לְהוֹדִיעֲךְ שֶׁגֵּר תּוֹשָׁב אוֹכֵל נְבִילוֹת. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵיפָה לֹא תֹאכֵלוּ. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ. אוֹתוֹ אַתָּה מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב וְאֵי אַתָּה מַשְׁלִיךְ חוּלִין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָעֲזָרָה.
Traduction
chaque fois qu’il est dit: ''tu ne mangeras pas'', ou ''vous ne mangerez pas'', l’interdit d’en tirer parti n’y est pas compris; mais lorsqu’il est dit ''ne sera pas mangé'' (au passif), il est aussi défendu d’en tirer un profit; et ce qui sert de base à cette règle, c’est qu’il est dit (Lv 6, 23): Tout sacrifice expiatoire dont le sang sera apporté à la tente d’assignation pour pardonner par la sainteté ne pourra pas être consommé et devra être brûlé par le feu. On a enseigné que Hiskia au contraire (83)Torath Cohanim, section Caw, 6, 7. confirme l’avis de R. Yohanan: après avoir dit au verset précité: ''Vous ne mangerez pas le suif du bœuf et de la chèvre'' à quoi bon ajouter: ''le suif d’une bête morte et celui d’une bête déchirée pourront être employés à un usage quelconque''? (Ne va-t-il pas de soi que la défense d’en manger n’implique rien de plus, comme l’a dit R. Yohanan)? —C’est pour dire qu’on pourra même l’employer à l’usage des saintetés. De ce qu’un autre verset (précité) dit: ''C’est seulement le sang que vous ne mangerez pas'', à quoi bon ajouter: ''tu le verseras à terre comme de l’eau''? —C’est pour le comparer à l’eau et dire qu’il a comme elle l’aptitude à propager l’impureté (84)Ci-dessus, (Terumot 8, 9), milieu.. Après avoir dit ''vous ne mangerez la chair d’aucune bête morte'', à quoi bon ajouter (au verset précité): ''Tu la donneras à manger à l’étranger admis dans tes portes''? —C’est pour nous apprendre que l’étranger domicilié en Palestine (bien qu’ayant accepté les principales lois) pourra manger de cette interdite aux Juifs. Après avoir dit (comme plus haut): ''Vous ne mangerez pas de la chair d’une bête déchirée au champ'', à quoi bon ajouter: ''vous la jetterez aux chiens''? —C’est pour dire que l’on jettera cette chair aux chiens, non les animaux profanes égorgés (indûment) au parvis du Temple de Jérusalem (85)Babli, Pessahim 22a..
Pnei Moshe non traduit
רבנן דקסרין. אמרי בלישנא אחרינא להא דר' אבהו בשם ר' יוחנן דללישנא קמא לא אמר אלא שאינו לוקה על הנאה היכא שאין הל''ת מפורש בהדיא ולהאי לישנא ס''ל לר' יוחנן דלא תאכלו לא משמע אלא איסור אכילה בלבד ואין אתה תופס איסור הנאה כאיסור אכילה דאפי' איסור הנאה לית ביה במקום שאינו מפורש בהדיא:
בנין אב שבכולן. חסר כאן ה''ג בפסחים לא תאכל לא יאכל את תופש איסור הנייה באיסור אכילה בנין אב שבכולן וכו'. כלומר כל היכא שאתה קורא לא תאכל או לא יאכל בציר''י שם אתה תופס גם איסור הנאה בכלל איסור אכילה ובנין אב שבכולן שממנו אתה למד זה מחטאת הוא דכתיב וכל חטאת וגו' לא תאכל באש תשרף אלמא כל לא תאכל או לא יאכל בציר''י אסור בהנאה וטעון שריפה:
תני חזקיה. לברייתא דלקמי' והיא מסייעא לר' יוחנן כדמייתי ואזיל לכל הני דכתיב בהו היתר וללמודא אחרינא הוא דאצטריך ולא להיתר הנייה גופיה משום דבלאו הכי אין איסור הנאה בכלל לא תאכל ולא תאכלו:
בא להודיעך אפי' למלאכת הגבוה. מותר דה''א דלא הוכשר למלאכת השמים אלא דבר המותר באכילה קמ''ל וכן גבי דם אצטריך כמים ללמד שהוא מכשיר לקבל טומאה כמים דכתיב בהו הכשר בהדיא וכי יותן מים וגו' וגבי נבילה אצטריך לגר וגו' ללמד שגר תושב אוכל נבילות כלומר שאתה מותר ליתן לו נבילה לפי שאינו מצווה על כך וכן גבי ובשר בשדה וגו' איצטריך ההיתר דניכתוב ביה אותו למעט חולין שנשחטו בעזרה מהיתר הנאה ולגופי' לא אצטריך:
מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי אֶלְעָזָר. לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. אַתָּה אוֹמֵר לְכָךְ. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְאוֹסְרוֹ בַּהֲנָייָה. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ לָמַדְנוּ שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָייָה. הָא מָה תַלְמוּד לוֹמַר וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל דַּבְרֵי רִבִּי יֹאשַׁיָּה. רִבִּי יִצְחָק אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ. מָה אִם שְׁרָצִים קַלִּין עָשָׂה בָהֶן מַאֲכִיל כְּאוֹכֵל. חָמֵץ הֶחָמוּר אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ מַאֲכִיל כְּאוֹכֵל. הָא מָה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. לֹא בָא הַכָּתוּב אֶלָּא לְאוֹסְרוֹ בַּהֲנָייָה. בְּגִין דִּכְתִיב לֹא יֵאָכֵל. הָא מִלֹא תֹאכַל לֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם. וְהָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן.
Traduction
– Il y a une enseignement dont le commencement confirme l’avis de R. Eliézer, et la fin celui de R. Yohanan. A l’appui de ce dernier on invoque le verset: il ne sera pas mangé de pain levé (Ex 13, 3) dont on déduit que celui qui donne à manger est aussi coupable que le consommateur même. Est-ce bien dans ce but que le texte s’exprime ainsi, ou est-ce pour interdire toute jouissance à en tirer? Comme un autre texte (Dt 16, 3): Tu ne dois pas manger de pain levé avec lui, indique l’interdit d’en tirer nul profit, le verset précité a pour but de mettre sur le même pied le consommateur et celui qui donne à manger. Tel est l’avis de R. Oshia. Selon R. Isaac, cette dernière déduction est inutile, pouvait être conclue par a fortiori: car si pour les reptiles, dont la défense est moins grave (le profit étant permis), celui qui les donne à manger est aussi coupable que le consommateur lui-même, à plus forte raison cette parité existe pour le pain levé, qui est plus grave. A quoi bon alors est-il dit: ''il ne doit pas être mangé de pain levé''? C’est pour en interdire toute jouissance. Or, l’on tire cette déduction du verset ''il ne sera pas mangé'' et rien de cet autre texte: ''tu ne dois pas manger''. Cela prouve que l’avis de R. Yohanan est confirmé.
Pnei Moshe non traduit
מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין. שנינו חדא ברייתא דפליגי בה תנאי בהא והאי ברייתא גופה מסייעא לזה ולזה דחד ס''ל כר' אלעזר וחד ס''ל כר' יוחנן כדמפרש ואזיל:
מתניתא מסייע' לר' אלעזר. כצ''ל כאן וכך הוא בפסחים דת''ק דברייתא לר' אלעזר הוא דמסייע ליה דדריש לא יאכל דגבי חמץ לחייב את המאכיל כאוכל דלא יאכל ע''י אחרים משמע ולהזהיר אף להמאכיל דאלו לאיסור הנאה לא אצטריך דמלא תאכל נפקא והיינו כר' אלעזר דיש בכלל לא תאכל אף איסור הנאה:
ר' יצחק אומר אינו צריך. גבי חמץ לרבות להמאכיל כאוכל דק''ו משרצים הקלין שאין בהן כרת ועשה בהן המאכיל כאוכל כדדרשינן לא תאכלום כי שקץ הם קרי ביה לא תאכילום להזהיר הגדולים על הקטנים חמץ חמור שיש בו כרת לכ''ש שעשה בו המאכיל כאוכל הא מה ת''ל לא יאכל חמץ דלא בא הכתוב אלא לאוסרו בהנאה:
בגין דכתיב. וטעמו בשביל דכתיב לא יאכל שמעינן לאיסור הנאה הא מלא תאכל לא הוה שמעינן כלום דאין איסור הנאה בכלל לא תאכל וא''כ הדא דר' יצחק מסייעא לר' יוחנן:
פְּשִׁיטָא שֶׁאֵין קַרְקַע נֶאֱסַר. צָר צוּרָה בְקַרְקַע נֶאֱסַר. צָבַע דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַייִם. אִילּוּ הִשְׁתַּחֲוֶוה לוֹ לֹא אָסוּר. מִפְּנֵי שֶׁצְּבָעוֹ אָֽסְרוֹ. מִיכָּן שֶׁצְּבָעוֹ צְרִיכָה.
Traduction
Il est évident que le sol sur lequel on aurait élevé le culte de l’idolâtrie ne peut pas être interdit; mais si l’on a tracé une forme quelconque (p. ex. d’un puits), ce dernier objet sera d’un usage interdit. Quelle sera la règle si l’on a peint dans un but idolâtre un être animé? Or, si l’on s’était prosterné devant cet animal, il ne deviendrait pas interdit (étant vivant); est-ce que la coloration est un acte qui le constitue comme idole ou non? C’est un point douteux, en suspens, et la Mishna a bien fait de spécifier que la coloration provenant de produits des 1er ans de plantation est interdite.
Pnei Moshe non traduit
פשיטא שאין קרקע נאסר. לדינא דמתני' מהדר דהאי פשיטא לן שאם צבע בערלה להקרקע שאינו כלום שאין קרקע עולם נאסר ואם צר צורה בקרקע הא נמי פשיטא דהצורה נאסר שהיא על גבי הקרקע וצריך לקלקלה ולהפסידה:
צבע דבר שיש בו רוח חיים. כגון לבהמה וכיוצא בה הא קא מיבעיא לן אם נאסר או לא ופשיט לה דהאי נמי לית לן למיבעי מידי שהרי אלו השתחווה לו לא אסרו דקיי''ל דבר שיש בו רוח חיים לא נאסר משום ע''ז להדיוט כדאמרינן בפ''ג דע''ז ומפני שצבעו אסרו בתמיה:
מיכן. כמו מוכין שצבעו האי הוא דצריכה למיבעיא לן אם אסרו כמו להבגד או דילמא מפני שהמוכין הן חתיכות חתיכות מפורדות ולא אהני בהו הצביעה כמו בבגד לא אסר אותן. משכב וסיפות תרגום מיככין שדרך להשים המוכין של צמר בתוך השק לשכיבה:
בֶּגֶד גְּדוֹל שֶׁצְּבָעוֹ עַל מְנָת לְחוֹתְכוֹ מַה אַתְּ עֲבַד לָהּ כְּמוּסְגָּר אוֹ כְמוּחְלָט. אִין תַּעֲבְדִּינֵיהּ כְּמוּסְגָּר מוּתָּר. אִין תַּעֲבְדִּינֵיהּ כְּמוּחְלָט אָסוּר.
Traduction
Lorsqu’on a teint une grande pièce d’étoffe avec l’intention primordiale de la découper en petites parts (lesquelles échappent à l’interdit), la considérera-t-on dès lors comme un objet enfermé (qui par là reste permis), ou bien comme décidément désigné à l’interdit? Lorsqu’on l’a trempée deux fois dans la teinture et que, par suite de la seconde immersion, l’étoffe s’est détériorée; cela dépend du point de savoir si la première teinture était nécessaire, auquel cas, étant avantageuse, elle rend le tout interdit; au cas contraire, l’effet nuisible domine et tout pourra servir.
Pnei Moshe non traduit
א''נ דהאי בעיא דמוכין היינו כדמסיים ואזיל. בגד גדול שצבעו בערלה על מנת לחתכו ולעשות ממנו מוכין מה את עביד ליה במוסגר או במוחלט משום דתנינן בספי''א דנגעים בגד המוסגר שנתערב באחרים וכגון שצבעו ואינו ניכר כולם טהורי' קצצו ועשאו מוכין טהור ומותר בהנייתו והמוחלט שנתערב באחרים כלם טמאים קצצו ועשאו מוכין טמא ואסור בהנייתו והשתא מיבעיא ליה אם צבע להבגד גדול מהערלה וחתכו ועשאו מוכין למאי את מדמי ליה לדין דבגד מוסגר וכדמסיים ואזיל דאם תעבדיניה כמוסגר מותר בהנאה הואיל וקצצו ואם את מדמי לדין דערלה כדין המוחלט אסור אף לאחר שקצצו. ולא איפשטא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source